<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יהודה בן לקיש</h1>
<h2>דף מג:</h2>
גרסינן בפרק כירה, איתמר מת המוטל בחמה רב יהודה אמר שמואל הופכו ממיטה למיטה רב חנינא בר שלמיא משום דרב אמר מניח עליו ככר [או תינוק ומטלטלו], היכא דאיכא ככר או תינוק כולי עלמא לא פליגי [דשרי], כי פליגי דליכא מר סבר טילטול מן הצד שמיה טילטול ומר סבר לא שמיה טילטול, לימא כתנאי אין מצילין את המת מפני הדליקה אמר רבי יהודה בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה. ופלוגתייהו מסקינן [היכא] דליכא כיכר או תינוק, ושמואל כרבי יהודה בן לקיש ולא כתנא קמא. ורב דאמר אפילו כרבי יהודה בן לקיש וכל שכן כתנא קמא. והיינו טעמא דמצילין דדווקא גבי דליקה דמשום דבהול על מתו אי לא שרית ליה אתי לכבויי. ורב מודי בהכי. ואמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה בן לקיש. וטילטול מן הצד שאסר רב, דווקא גבי מת מפני שהמיטה טפילה לו וכאילו משתמש לאיסור. אבל גבי שאר טילטול מן הצד כגון סליקוסתא ופגה שטמנה בגחלים וכן חררה מודה רב דכיון דתשמישן בהיתר דמותר. כמו שכתבתי למעלה בסדר אלעזר בן תדאי. ובפרק אחרון דסדר יומא בהלכה פקוח נפש [פ"ה ע"א] סתם לן תנא כרבי יהודה בן לקיש. והלכה כרב במת. דאף דכל טילטול מן הצד, שעסוק בדבר המותר, והאיסור ננער מעצמו, אין אותו טילטול חשוב טילטול, היינו טעמא כמו שכתבתי שאין הטילטול בשביל המיטה המותרת אלא בשביל המת. וכיון שעל ידי המיטה שהיא בטילה אצלו [הוא מטלטלו הרי זה] כאילו מטלטל מת עצמו, ואסור בלא ככר או תינוק. והא דרבי יהודה בן לקיש עיקרה בתוספתא דשבת פרק אע"פ שאמרו אין קורין בהן וכו' [שבת פי"ד ה"ז]. גרסינן בשקלים פרק י"ג שופרות [פ"ו ה"א]. ועיקר הברייתא במלאכת המשכן [פ"ו]. רבי יהודה בן לקיש אומר שני ארונות היו שם, אחד שהיה עמהם במחנה, ואחד שהיה יוצא עמהם במלחמה והיו בו שברי לוחות שנאמר וארון ברית ה' נוסע לפניהם וגומר. זה שהיה עמהם במחנה היה בו ספר תורה (וארות) [הה"ד וארון] ברית ה' ומשה לא משו [מתוך המחנה]. וכן הוא אומר בשאול ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון אלהים. וכן הוא אומר באוריה הארון [וישראל] ויהודה (וישראל) יושבים בסוכות. אבל ארון הברית לא יצא למלחמה אלא פעם אחת בלבד שנאמר וישלח העם שילה וגומר רבי יהודה אומר לא היו בארון אלא שני לוחות הברית בלבד שנאמר אין בארון רק שני הלוחות וגומר. וחולק על רבי מאיר שאומר שבארון אחד היו הלוחות ושברי הלוחות וספר תורה כדאיתא התם. ובשקלים כתוב, תני רבי יהודה בר אילעאי שני ארונות היו עם ישראל במדבר. וכל מה שבמלאכת המשכן שנויה ברבי יהודה בן לקיש, בשקלים ברבי יהודה בר אילעאי. וליתא, דבגמרא דידן בהשותפין [ב"ב י"ד ע"א] גרסינן בהדיא דבין רבי מאיר ובין רבי יהודה דפליגי באמת כלים אי בת ששה או בת חמשה, אפילו הכי תרוייהו מודו דשברי הלוחות עם הלוחות מונחים בארון. ורבי יהודה סתם הוא רבי יהודה בר אילעאי. ואם כן קשיא דידיה אדידיה לפי הירושלמי. הילכך העיקר כמו ששנויה ברבי יהודה בן לקיש. מיהו בשקלים (מוקי) [מקשה] לקראי דמסייעי למר, מר מאי קא עביד להו, ומתרץ להו כל חד אליביה. ואין לי לברר בימי מי היה רבי יהודה בן לקיש. בפ"א דסנהדרין [ו' ע"ב] רבי יהודה בן לקיש אומר שנים שבאו לפניך וכו'.
